לֹא לִידֵי נִסָּיוֹן
לָמָּה לְנַסּוֹת אוֹתִי
וּלְהַרְעִיב
וּלְעַנּוֹת?
לָמָּה אִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת אִתְּךָ
בְּלִי שִׁגְעוֹנוֹת,
לִצְעֹד מַעֲדַנּוֹת,
וְלֹא עַל חֶבֶל דַּק
וּמְסֻכָּן?
אֵיךְ אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב
כְּשֶׁעוֹמְדִים כָּל הַזְּמַן לְמִבְחָן
עַד הַקָּצֶה?
אַל תְּיַסֵּר אוֹתִי, אַבָּא,
אֲנִי לֹא רוֹצֶה
שֶׁתִּתְאַכְזֵב.
לִפְעָמִים, מִתּוֹךְ כְּאֵב
וּבִלְבּוּל,
אֲנִי שׁוֹכֵחַ;
כְּדֵי שֶׁלֹּא לָשֵׂאת כָּל הַזְּמַן
אֶת הַמֶּתַח
שֶׁאַתָּה מַעֲמִיד אוֹתִי בְּתוֹכוֹ,
חֲסַר אוֹנִים
וּבְלִי בְּרֵרָה
מִלְּבַד לָשֵׂאת אֵלֶיךָ עֵינַיִם.
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שָׁם בִּשְׁבִילִי,
אֲנִי מֻכְרָח לִפֹּל אֵלֶיךָ לַיָּדַיִם
וּלְהַאֲמִין שֶׁתִּתְפֹּס אוֹתִי
לִפְנֵי שֶׁאֶתְרַסֵּק.
לָמָּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה
תְּחַבֵּק
וְתִשָּׁאֵר?
אֵין לִי אַבָּא אַחֵר.
נשיר