→ חזרה לכל השירים
כמעט, לפעמים, אולי

שִׁבְרֵי לוּחוֹת

שִׁבְרֵי לוּחוֹת, שְׁלֵמוּת שֶׁהִתְנַפְּצָה בְּזַעַם. עוֹלָם הַזֶּה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל הַכִּמְעַט, לְהִמָּצֵא עַל יָד וְרַק כִּמְעַט לָגַעַת וְאָז כְּמוֹ גַּל לְהִתְרַחֵק מִשְּׂפַת הַיָּם. שִׁבְרֵי לוּחוֹת הֵן הֵם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ וְכָל יַבֶּשֶׁת לוּחַ שֶׁנִּשְׁבַּר, וּכְלוּחוֹת שְׁנִיִּים גַּם הַיַּרְדֵּן זוֹרֵם לוֹ וּמְכַסֶּה עַל סֶדֶק שֶׁנִּפְעַר. נַמְשִׁיךְ לָשֵׂאת אֶת הַשְּׁבָרִים עִמָּנוּ, צְרוֹר חֲלוֹמוֹת שֶׁהִתְנַפְּצוּ בְּתוֹךְ אָרוֹן, וִיפַכּוּ בָּהֶם מֵימֵי גַּעֲגוּעֵינוּ עַד יַם הַמָּוֶת, עַד לַיּוֹם הָאַחֲרוֹן.