הֵיכָלוֹת
וְהִנֵּה חַיֵּינוּ
הֵיכָלוֹת הֵיכָלוֹת.
עֵינַיִךְ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר,
וּבַאֲרוֹן הָעֵדוּת, בֵּין הַשְּׂמָלוֹת
יֵשׁ חֻלְצָה שֶׁקָּנִית לִי פַּעַם.
פְּנֵי הַכְּרוּבִים
יֶלֶד נִפְחָד
מִתְגַּנֵּב לַמִּטָּה לִפְנוֹת בֹּקֶר.
בַּכִּיּוֹר הַכֵּלִים אֶחָד עַל אֶחָד,
הַבֶּרֶז בְּצֶבַע נְחֹשֶׁת.
הָעֲבוֹדָה
לֹא זָזָה יָדִי מִתּוֹךְ יָדֵךְ,
אַתְּ יוֹדַעַת?
הָעֲבוֹדָה,
שָׁעוֹן מְעוֹרֵר. תַּגִּידִי,
לְאָן אַתְּ נוֹסַעַת?
בֶּדֶק הַבַּיִת,
לִפְעָמִים בַּלֵּילוֹת
חֲרָדָה אֲפֵלָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת.
אוּלַי יֵשׁ כָּאן צֶלֶם,
סְדָקִים בַּקִּירוֹת.
אוּלַי סְעָרָה מִתְחוֹלֶלֶת.
בַּיִת וְהַר וְשָׂדֶה,
כָּל פַּעַם אֲנַחְנוּ אַחֶרֶת
וּמָה עִם הַחֶדֶר הַזֶּה
שֶׁאֵלָיו אַתְּ כִּמְעַט לֹא נִכְנֶסֶת?
וְהִנֵּה חַיֵּינוּ חֲדָרִים חֲדָרִים
לְנֹכַח
אֶל מוּל הַשָּׁמַיִם.
פָּנִים וְאָחוֹר,
אָחוֹר וּפָנִים,
הַיְּלָדִים
יְשֵׁנִים
בֵּינָתַיִם.
נשיר