מָה אִכְפַּת לַשָּׂדוֹת
עַל סַף יֵאוּשׁ הָלַכְתִּי לַשָּׂדוֹת,
וְהַשָּׂדוֹת
מָה אִכְפַּת לָהֶם מִמֶּנִּי?
הַשָּׂדוֹת צָהֲלוּ לִי בַּפָּנִים
יָמִים אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם,
וְגַם אֲנִי
מָה אִכְפַּת לִי מִמֶּנִּי
כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם נִפְרָשִׁים מֵעָלַי
בִּתְכֵלֶת מַטְרִיפָה
וּבֹהַק יָרֹק מַכֶּה אֶת עֵינַי בַּסַּנְוֵרִים?
עַל סַף יֵאוּשׁ
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי
כָּל עוֹד יֵשׁ יָמִים כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם,
כָּל עוֹד יֵשׁ פִּסַּת אֲדָמָה צוֹחֶקֶת
מָה לִי וּלְכָל הַחֲדָרִים הַמְּאֻבָּקִים
שֶׁאֲנִי מִשּׁוּם מָה מַקְפִּיד לָשֵׂאת אִתִּי?
עַל סַף יֵאוּשׁ הָלַכְתִּי לַשָּׂדוֹת,
וְהַשָּׂדוֹת מָה אִכְפַּת לָהֶם מִמֶּנִּי
וְגַם אֲנִי
מָה אִכְפַּת לִי מִמֶּנִּי
כְּשֶׁהַיֹּפִי אֱלוֹהִי
וְגַם אֲנִי יְצִיר כַּפָּיו?
עַל סַף יֵאוּשׁ הָלַכְתִּי לַשָּׂדוֹת
וּבָכִיתִי,
אֲנִי יְצִיר כַּפֶּיךָ
נשיר