אֱמוּנָה בְּאֶמְצַע חַיִּים
לְהַאֲמִין כְּיֶלֶד,
עִם פְּקִיחָה רִאשׁוֹנָה,
שֶׁהָעוֹלָם בּוֹקֵעַ כָּמוֹךָ מִתּוֹךְ מָה שֶׁלֹּא הָיָה
וּלְפֶתַע הִנֵּה הוּא
וּדְבָרִים מִתְגַּלִּים בְּמַגָּע חָדָשׁ
וֶאֱלוֹהִים מוּחָשׁ בַּיָּדַיִם
שֶׁהוֹלְכוֹת וְצוֹמְחוֹת,
בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁמְּלַטְּפוֹת
דֶּשֶׁא אוֹ חוֹל,
הַכֹּל מְדַבֵּר אֶת הַכֹּל.
לְהַאֲמִין כְּזָקֵן
עִם פְּקִיעַת מֵיתָרִים,
עִם הַגּוּף הַהוֹלֵךְ אֶל חֶשְׁכַת שִׁכְחָה
וְהַשִּׁכְחָה עַצְמָהּ שֶׁמְּפַזֶּרֶת אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת
וְכָל מָה שֶׁנִּשְׁאַר בְּךָ הוּא מַנְגִּינוֹת
וּתְפִלָּה חֲקוּקָה כְּמוֹ קְמָטִים
עַל הָעוֹר הֶעָיֵף,
מוּל צְבָא הַמֵּתִים
כָּתֵף אֶל כָּתֵף אַתָּה צוֹעֵד בְּלִי בְּרֵרָה
אֶל שַׁעַר הַדִּין,
מָה תַּעֲשֶׂה אִם לֹא תַּאֲמִין.
וְכָאן בְּאֶמְצַע חַיִּים
בִּשְׁאוֹן הַכְּבִישִׁים הָעֲמוּסִים מִדֵּי בֹּקֶר
בְּקוֹל צוֹפָרִים וְעָשָׁן,
בֵּין שְׁבָרִים וְקוֹצִים וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה חֹמֶר
גַּס וְאַכְזָר, לֹא מוּבָן,
בַּמָּבוֹךְ הָאָרֹךְ
בְּשִׂיחָה שֶׁתָּמִיד הִיא שִׂיחָה מַמְתִּינָה,
אֵיךְ אֲנִי לֹא מְאַבֵּד אֱמוּנָה?
נשיר