עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אֱלוֹהִים
פַּעַם יָכֹלְתִּי לְהַנִּיחַ אֶת הָרֹאשׁ
עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אֱלוֹהִים
וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל שְׁמֵי הַלַּיְלָה בְּעֶרְגָּה.
פַּעַם הוּא הָיָה לוֹחֵשׁ לִי
פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ.
הַכֹּל הִתְקַדֵּם אֶל הַתִּקּוּן,
יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת רַק טוֹב יוֹתֵר.
כָּךְ עִרְסַלְתִּי אֶת עַצְמִי
עַל הַצַּד הַמּוּאָר שֶׁל הַיָּרֵחַ
הַהוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא
קִמְעָה קִמְעָה,
וְעָלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיַי
וּתְקָפַנִי יִצְרִי
וּבָעֲרוּ בִּי נְעוּרַי
וְאַף עַל פִּי כֵן זָהֲרוּ לִי אוֹרוֹת הַתְּשׁוּבָה
וּפְתִילֵי צִיצִית
וְהָיִיתִי עָטוּף בִּתְפִלּוֹת שֶׁהוֹשִׁיטוּ יְדֵיהֶן
אֶל הָאֹפֶק.
לֹא יָדַעְתִּי אָז
כַּמָּה עַזָּה כַּמָּוֶת
יְכוֹלָה לִהְיוֹת שְׁתִיקָתְךָ,
כַּמָּה עַזָּה כַּמָּוֶת
וְצוֹרֶמֶת
וּמַחְרִישַׁת אָזְנַיִם
יְכוֹלָה לִהְיוֹת תְּפִלָּה מִתְרַסֶּקֶת
אֶל חוֹמַת בַּרְזֶל.
אֱלוֹהִים,
אֲנִי זָקוּק לַכָּתֵף
שֶׁפַּעַם הִרְשֵׁיתָ לִי
כְּשֶׁנָּסַעְתִּי לְצִדְּךָ בְּרַכָּבוֹת וְאוֹטוֹבּוּסִים
וְלֹא הָיָה לְךָ נָעִים לְהָעִיר אוֹתִי
וְלֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי
לִהְיוֹת יֶלֶד עָיֵף עִם כַּמָּה שְׁקָלִים
וְכַרְטִיסִיָּה חֲצִי מְנֻקֶּבֶת.
תַּגִּיד לִי לְאָן נוֹסְעִים
וְכַמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי שֶׁנַּגִּיעַ
תִּלְחַשׁ לִי בַּעֲדִינוּת:
אֲנַחְנוּ עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת צְרִיכִים לָרֶדֶת,
אַל תִּדְאַג,
אֲנִי אֲלַוֶּה אוֹתְךָ הַבַּיְתָה.
נשיר