שַׁחֲרִית
תַּצִּיל לִי אֶת הַבֹּקֶר הַזֶּה מִן הָעֶצֶב,
מִן הָעֲיֵפוּת וּתְחוּשַׁת הַהַחְמָצָה
שֶׁמַּקְדִּימָה אֶת הַכְּאֵב לַמַּכָּה.
תַּצִּיל אֶת הַבֹּקֶר מִן הַקִּנְאָה,
מִלְּטִישַׁת הָעֵינַיִם אֶל מָה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי
וְאֶל מָה שֶׁאֲנִי לֹא וּמִמָּה שֶׁהוּא אֲנִי.
תַּצִּיל לִי אֶת הַבֹּקֶר מִגְּרִירַת הָרַגְלַיִם,
מִן הָאֵיבָרִים הַתְּפוּסִים
שֶׁמִּתְכַּוְּצִים מִפַּחַד אוֹ מִבּוּשָׁה.
תַּצִּיל לִי אֶת הַבֹּקֶר מִן הַתְּחוּשָׁה
שֶׁחֲלוֹמוֹת הֵם רַק חֲלוֹמוֹת,
שֶׁהַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים לֹא שָׁוִים
שֶׁדְּבָרִים קְטַנִּים הֵם זוּטוֹת
לְעֻמַּת יְעָדִים גְּדוֹלִים שֶׁאוּלַי לֹא אֶכְבֹּשׁ.
תֵּן לִי לִרְאוֹת אֶת הַבֹּקֶר בָּאוֹר הַיָּפֶה
שֶׁמֵּצִיץ עַל הַבְּרוֹשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ
עוֹלָה מֻפְלָאָה מִמִּזְרָח
וְאָנֹכִי בְּסוֹף הַמִּטָּה מֻנָּח.
תַּצִּיל אֶת הַבֹּקֶר מִכָּל מָה שֶׁמֻּזְנָח
וּמָה שֶׁהִזְנַחְתִּי
וּמָה שֶׁדָּחִיתִי וּוַדַּאי עוֹד אֶדְחֶה
וּמִמָּה שֶׁהִבְטַחְתִּי וְלֹא אֶעֱשֶׂה.
כְּבָר כִּמְעַט צָהֳרַיִם,
כְּבָר כִּמְעַט שְׁעַת מִנְחָה,
תַּצִּיל אֶת הַבֹּקֶר מִכָּל אֲנָחָה, מִכָּל בּוּז
מֵאִי נַחַת, מִסֶּלַע גָּדוֹל,
עוֹד מְעַט עֶרֶב נוֹפֵל עַל הַכֹּל
וְעַל הַכֹּל אֲנִי עָלוּל עוֹד לְשַׁלֵּם בְּיֹקֶר,
בְּבַקָּשָׁה
תַּצִּיל לִי (לְפָחוֹת) אֶת הַבֹּקֶר.
נשיר