חָבֵר שֶׁלִּי אִבֵּד אֶת אֱלוֹהִים
חָבֵר שֶׁלִּי אִבֵּד אֶת אֱלוֹהִים
בַּחֶדֶר בַּיְּשִׁיבָה,
שֶׁבַע פָּרוֹת סַפְקָנִיּוֹת וְדַקּוֹת בָּשָׂר עָלוּ מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹתָיו
וְהֵחֵלּוּ לִבְלֹעַ אֶת תְּמִימוּתוֹ
מְזוֹת רָעָב.
לֹא הֶגְיוֹנִי שֶׁהַיָּם נִבְקַע לִשְׁנַיִם,
הוּא הָיָה אוֹמֵר,
אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁהַתֵּבָה צָפָה עַל הַמַּיִם
הוּא הָיָה אוֹמֵר.
בֵּין מֵימְרָא לִסְבָרָא
הַקֻּשְׁיוֹת
מַכַּת חֹשֶׁךְ נָפְלָה עַל הָאָרֶץ.
אֲנִי הָיִיתִי מַאֲלִים אֲלֻמּוֹת
וּבָאוּ פָּרוֹתָיו גַּם אֶל חֲלוֹמוֹתַי
וְהָיוּ מְלַחֲכוֹת גַּם אֶת אֲלֻמּוֹתַי,
הִנֵּה יַד הַשֵּׁם הוֹיָה.
הָיִינוּ זְקוּקִים לְמַגָּע שֶׁל אִשָּׁה,
לְיָד עֲנֻגָּה שֶׁתְּלַטֵּף אֶת פָּנֵינוּ.
בַּלֵּילוֹת הוּא הָיָה מַרְכִּיב מָטוֹס מִגַּפְרוּרִים
לָתֵת מַתָּנָה פְּשׁוּטָה לָאֲהוּבָה שֶׁהִכְזִיבָה.
אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הֵעֵז לִשְׁאֹל אוֹתִי,
לָהּ לֹא הֵעֵז לְגַלּוֹת אֶת אַהֲבָתוֹ.
הַגַּפְרוּרִים אֲדֻמֵּי הָרֹאשׁ
נוֹתְרוּ לְהַבְעִיר אֶת הַחֶדֶר.
לְהַאֲמִין זֶה כְּמוֹ לֶאֱהֹב
הָיִיתִי מְשַׁנֵּן לוֹ אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹתַי.
בְּכָל סְעוּדָה שְׁלִישִׁית הָיִינוּ מְדַבְּרִים בְּשִׁיר הַשִּׁירִים
רַעֲוָא דְּרַעֲוִין,
בֵּין כַּרְמֵי עֵין גֶּדִי
לְמִטַּת הַבַּרְזֶל שֶׁל בִּנְיַן הַפְּנִימִיָּה הַצָּפוּף
חִפַּשְׂנוּ דּוֹד
וְחִפַּשְׂנוּ רַעֲיָה.
הָיִיתִי רוֹעֵד בִּתְפִלּוֹתַי וּמַזִּיעַ לֶאֱלוֹהִים.
בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם
אוֹתִיּוֹת פָּרְחוּ אֶל הַשָּׁמַיִם,
אֶצְלוֹ הֵן הִתְעַבּוּ לְחֹמֶר
שֶׁעָמַד אִלֵּם.
יֵשׁ עוֹלָם הַזֶּה וּשְׁתִיקָה שֶׁלֹּא נִתָּן לְפַעֲנֵחַ.
צָמֵא אֶל הַשְּׁתִיקָה הַזּוֹ
הִתְרוֹצַצְתִּי בְּתוֹכָהּ,
מְבַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲלֶה קוֹל מִתּוֹךְ הַתְּהוֹם וִידַבֵּר אֵלַי
שֶׁאוּכַל לְהַגִּיד לוֹ
שֶׁאֲצַמְצֵם אֶת הֶחָלָל וְאֶת הַשֶּׁקֶט,
הָיִיתִי מוֹחֵא לֶאֱלוֹהִים כַּפַּיִם.
הוּא הָיָה עֶלֶם חֵן, בֶּן הַכְּפָר, עֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם,
בַּלַּיְלָה
הָיָה מְנַסֶּה לְחַלֵּל.
אֲנִי גָּדַלְתִּי לְצַד חַיּוֹת הַבַּרְזֶל,
בָּתֵּי הַזִּקּוּק וְעָשָׁן,
מַכִּיר הֵיטֵב אֶת רֵיחַ הַכִּבְשָׁן
נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, טוֹעֵם מָה שֶׁאֶפְשָׁר מִמֶּתֶק הָאֲוִיר,
הַחַלּוֹן פָּתוּחַ.
דַּי הָיָה לוֹ בְּפַת, מֶלַח וּמִזְרָן יָשָׁן.
אֲנִי הֵבֵאתִי הַרְבֵּה שְׂמִיכוֹת עָבוֹת, רֵיחָנִיּוֹת
לְהִתְכַּסּוֹת בְּתוֹכָן.
לִפְעָמִים הָיָה מְדַבֵּר מֵאָבִיו שֶׁלֹּא רָצָה לְצַעֲרוֹ
וּמֵאֶחָיו שֶׁלֹּא רָצָה לִגְזֹל אֶת תְּמִימוּתָם
וְרוּחוֹת טוֹבוֹת נָשְׁבוּ בּוֹ.
אֲנִי הָיִיתִי מַצִּיעַ לוֹ עוּגִיּוֹת שֶׁל סָבְתָא
וּמִתְגַּעֲגֵעַ הַבַּיְתָה.
לָמָּה נִשְׁאַרְתִּי אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתָּ?
הֲרֵי לֹא עָנִיתִי לִשְׁאֵלוֹתֶיךָ
וְאַתָּה חָרִיף מִמֶּנִּי
וְעָמֹק מִמֶּנִּי
וְתָמִים.
לָמָּה נִשְׁאַרְתִּי אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתָּ
לְהַמְשִׁיךְ לִקְרֹא
לֶאֱלוֹהִים
ה' אֶחָד?
אֲנִי עוֹצֵם עֵינַי לְתוֹךְ הַפּוּךְ.
לִפְעָמִים אַתָּה שׁוֹאֵל הָפוּךְ?
לְהַאֲמִין (אֲנִי מְשַׁנֵּן אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹתַי)
זֶה כְּמוֹ אַהֲבָה,
אוּלַי
אַחֲרֵי מַיִם רַבִּים
עוֹד נַחְזֹר זֶה לָזֶה
בִּתְשׁוּבָה.
נשיר