הַכְּאֵבִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם
הַכְּאֵבִים הֲכִי עֲצוּבִים
הֵם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם,
אֵלּוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר שׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ
אֵיפֹה כּוֹאֵב?
אֵיךְ כּוֹאֵב?
לָמָּה כּוֹאֵב?
אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מָה לַעֲנוֹת.
מָה תַּגִּיד,
זֶה כּוֹאֵב בְּאֵיזֶה מֶרְחָב שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ אִתִּי
בָּאֵזוֹר הָאָפֹר שֶׁבֵּין הַמַּחְשָׁבוֹת
(וְלִפְעָמִים גַּם בַּמַּחְשָׁבוֹת עַצְמָן)?
כְּאֵבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם ־
אַתָּה יָכוֹל לְפָחוֹת לִפְנוֹת אֲלֵיהֶם,
לְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיֵּלְכוּ.
כְּאֵבִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם לֹא עוֹנִים,
וְלִפְעָמִים גַּם אַתָּה עַצְמְךָ לֹא יוֹדֵעַ עֲלֵיהֶם.
בִּשְׁבִיל כְּאֵבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם לִפְעָמִים כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ
זֶה כַּדּוּר וְכוֹס מַיִם.
בִּשְׁבִיל אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם
צָרִיךְ יָם,
צָרִיךְ אֱלוֹהִים.
נשיר