לְבוֹב
אֶבֶן פּוֹגֶשֶׁת פְּלַסְטִיק פּוֹגֶשֶׁת בַּרְזֶל פּוֹגֶשֶׁת חֲלֻדָּה.
הָעִיר הַזֹּאת,
שֵׂעָר וָרֹד עַל רֹאשׁ אִשָּׁה זְקֵנָה.
אֶבֶן, נְיָר וּמִסְפָּרַיִם,
מִלִּים שֶׁנֶּאֱבָקוֹת בָּאָבָק שֶׁנֶּאֱבָקוֹת בָּאֲבָנִים וּבַכְּתוֹבוֹת וּבָעִתּוֹנִים הַיְּשָׁנִים.
מָה נִגְזַר עַל מִי שֶׁחַי כָּאן,
מָה נִגְזַר עַל מִי שֶׁאֵינֶנּוּ,
מָה נִגְזַר עַל מַצֵּבוֹת שֶׁהָלְכוּ לְאִבּוּד כְּמוֹ זִכְרוֹנוֹת קְשִׁישִׁים?
הַדְּרָכִים מְשֻׁבָּשׁוֹת עֲדַיִן.
וְגַם אֲנִי לִפְעָמִים צָבוּעַ
וְגַם אֲנִי מְנַסֶּה תָּמִיד לְטַשְׁטֵשׁ פִּגְעֵי זְמַן,
לְטַשְׁטֵשׁ עֲקֵבוֹת שֶׁלֹּא נוֹחַ לִי אִתָּם
לִבְחֹר לְבַד מִי אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת,
וְאִי אֶפְשָׁר לְטַאְטֵא יְסוֹדוֹת כְּמוֹ שְׂפַת אֵם
וְאִי אֶפְשָׁר לְטַאְטֵא צַלָּקוֹת
וְאֶת עֲרֵמַת הָאָדָם שֶׁמַּרְכִּיבָה אוֹתִי
קוֹמָה אַחֲרֵי קוֹמָה
וַאֲנִי עוֹמֵד מֵעָלֶיהָ וְשׁוֹכֵב עָלֶיהָ וְיוֹצֵא מִתּוֹכָהּ בְּעַל כָּרְחִי,
וְגַם אֲנִי כְּמוֹ הָעִיר הַזֹּאת
שׁוֹתֵק אֶת כָּל חֶסְרוֹנוֹתַי
וְהַשְּׁתִיקָה עַצְמָהּ מַסְגִּירָה אוֹתָם.
עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צוֹעֵד לְאָן שֶׁאַתָּה צוֹעֵד
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מִתְגַּעֲגֵעַ,
וּבַבַּיִת שֶׁלִּי
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
עַל כָּל הַקִּירוֹת וּבְכָל הַסְּפָרִים מִתְנַגֵּן גַּעֲגוּעַ.
כָּךְ הִיא יָפָה יוֹתֵר.
נשיר