מִתַּחַת פְּנֵי הַיָּם
יַם הַמֶּלַח הוּא הַמָּקוֹם הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לְלֵב הָעוֹלָם,
הֲכִי עָמֹק שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ,
לָכֵן הוּא עָשׂוּי מִדְּמָעוֹת מְלוּחוֹת
וְלָכֵן הוּא מְרַפֵּא פְּצָעִים.
יֵשׁ אוֹמְרִים
אֵין חַיִּים בְּיַם הַמֶּלַח,
יֵשׁ הַמְּכַנִּים אוֹתוֹ
מָוֶת.
הֵם לֹא מְבִינִים אֶת הַסַּבְלָנוּת שֶׁלּוֹ.
הוּא יָכוֹל לִשְׁמֹר
מְגִלּוֹת גְּנוּזוֹת
לָנֶצַח.
נשיר