וְהָאֶבֶן אֶבֶן
כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים
וְזָרְקוּ סֻכָּרִיּוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
הָיִינוּ לִפְעָמִים עוֹטְפִים בַּנְּיָר הַצִּבְעוֹנִי
אֶבֶן קְטַנָּה
וּמְנַסִּים לְרַמּוֹת יְלָדִים בַּגִּנָּה
רַק בִּצְחוֹק,
רַק כִּבְדִיחָה
נֶהֱנִים לִרְאוֹת אוֹתָם הוֹלְכִים שׁוֹלָל.
הֲרֵי גַּם אֱלוֹהִים
עָטַף אֶת הָאָדָם בְּבָשָׂר
וְאָז נֶעֱטַפְנוּ עֲלֵי תְּאֵנָה
וְכָתְנוֹת עוֹר
לְנַסּוֹת לְהַסְתִּיר אֶת הַחֵטְא וְהַבּוּשָׁה,
וְהִנֵּה אַתָּה רוֹאֶה אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים יָפֶה
וַעֲטוּפִים בְּבַיִת וּבְאִשָּׁה
וּמְכוֹנִית חֲדָשָׁה
מֵהַנַּיְלוֹנִים
וּבַמֶּה אוּכַל לַעֲטֹף אֶת הַלֵּב הַמַּר
שֶׁאֲנִי מַנִּיחַ בַּשִּׁיר
כְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְצֶה בּוֹ,
בַּמֶּה אוּכַל לַעֲטֹף אֶת עַצְמִי
בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל אַהֲבָה?
יֶלֶד אֶחָד פָּתַח אֶת הָעֲטִיפָה
וְהָאֶבֶן אֶבֶן.
יֶלֶד אֶחָד בָּכָה.
נשיר