מֵדַלְיַת זָהָב
מִתְבּוֹנֵן בַּסְּפּוֹרְטַאי,
כָּל גּוּפוֹ נִדְרָךְ וְנֶאֱסָף אֶל הַקְּפִיצָה.
אֶגְלֵי הַזֵּעָה וּכְאֵב יָמִים רַבִּים
מִתְכַּנְּסִים אֶל רֶגַע אֶחָד
שֶׁבּוֹ תַּמְצִית הַמַּאֲמָץ
מְבַקֶּשֶׁת לְהָבִיא תּוֹצָאָה
וּלְנַצֵּחַ מְהִירוּת, מֶרְחָק, כֹּחַ מְשִׁיכָה
לָגַעַת בַּפּוֹדְיוּם, בְּפִסְגַּת הַהַצְלָחָה.
חַיַּי הַלֹּא מְדֻיָּקִים בַּעֲלִיל
נִצְבָּעִים בְּאָפֹר
וּבְעֹמֶס הַחֹם שֶׁרוֹבֵץ
כְּעִסָּה עַל הָאָרֶץ.
הָיִיתִי רוֹצֶה לֶאֱסֹף אוֹתָם
וְאֶת אֵיבָרַי,
לְרֶגַע אֶחָד לְהַרְגִּישׁ אֶת חַיַּי
כְּמוֹ שְׁרִיר הַנָּתוּן לִשְׁלִיטָה מְלֵאָה
וּמְצַיֵּת עַד לִקְצֵה הַיְּכֹלֶת,
לֹא נִכְנַע לֶעָפָר שֶׁבַּגּוּף
לַנְּשִׁימוֹת הַכְּבֵדוֹת
לִקְצֵה הַסִּבֹּלֶת
שֶׁקְּרוֹבָה מֶרְחַק שְׁנֵי צַעֲדֵי מַאֲמָץ
וּקְצָת דֹּפֶק,
הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לִי קְצָת אֹפֶק
וְעוֹד קְצָת אֲוִיר
כְּדֵי לָעוּף וְלֹא סְתָם לְרַחֵף
כְּדֵי לִהְיוֹת מְצֻיָּן, לֹא רַק סָבִיר
אוֹ לְפָחוֹת לִהְיוֹת מְסֻגָּל
לִרְצוֹת.
נשיר