אוֹר הַבֹּקֶר יָפֶה לִתְחִנַּת הַלֵּב
כָּל בֹּקֶר אֲנִי סוֹמֵךְ אֶת יוֹמִי בִּתְפִלּוֹת.
מַנִּיחַ קוֹרוֹת שֶׁל מִלִּים עַתִּיקוֹת,
תּוֹמֵךְ בִּפְסוּקִים
וּמְשַׁלֵּם בְּמַטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים.
רְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת נִמְתָּחוֹת
אוֹחֲזוֹת אֶת יָדִי בְּחָזְקָה
וְטַלִּית מֻנַּחַת עָלַי כְּמוֹ שָׁמַיִם.
לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, אוֹתִיּוֹת מֻנָּחוֹת
חֳמָרִים חֳמָרִים מִסְּבִיבִי.
אוֹר הַבֹּקֶר יָפֶה לִתְחִנַּת הַלֵּב,
אוֹר הַבֹּקֶר יָפֶה לַדְּמָעוֹת וְלַטַּל.
כָּל בֹּקֶר אֲנִי נֶאֱחָז בְּתִקְוַת גְּאֻלָּה
כְּגַלְגַּל הַצָּלָה אַחֲרוֹן.
הַתְּפִלּוֹת מַחְלִיטוֹת לְבַדָּן
אִם תִּפְעַלְנָה,
הַתְּפִלּוֹת מַחְלִיטוֹת לְבַדָּן
אִם לִהְיוֹת דִּבּוּרִים שֶׁל בְּרִיאָה
אוֹ אָבָק.
כָּךְ וְגַם כָּךְ
מִתּוֹכָן אֲנִי חַי אֶת חַיַּי,
בְּתוֹךְ עֲרָפֶל אֱלוֹהִים.
נשיר