בַּיִת
אֲנִי מִתְגּוֹרֵר בְּתוֹךְ הָאֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתִי
וּבְתוֹכִי מִתְגּוֹרְרִים הָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.
יֵשׁ חֲלָקִים מִמֶּנִּי שֶׁהֵם חַסְרֵי בַּיִת,
יֵשׁ חֲלָקִים מִמֶּנִּי שֶׁאֲנִי לֹא אוֹהֵב
וְיֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי בְּתוֹךְ הַחֶדֶר
וְאֵין לִי קוֹרַת גַּג
וְאֵין לִי קוֹרַת רוּחַ
וַאֲנִי מְפַחֵד לְהִתְמוֹטֵט עַל כָּל מִי שֶׁבְּתוֹכִי.
מָה מַחְזִיק קִירוֹת,
מָה עוֹשֶׂה אָדָם לִהְיוֹת יַצִּיב
וְלֹא לְהִתְפּוֹרֵר?
לִפְעָמִים כָּל מָה שֶׁאֲנִי מַצִּיעַ זֶה אֹהֶל,
לִפְעָמִים אֲנִי צְרִיף,
חֶדֶר קָטָן מֵהָכִיל בְּדִירַת שִׁכּוּן לְלֹא מִרְפֶּסֶת קוֹמָה חֲמִישִׁית לְלֹא מַעֲלִית חֲדַר מַדְרֵגוֹת צַר וְחָשׁוּךְ
קָשֶׁה לָבוֹא אֵלַי הָאוֹר לֹא עוֹבֵד אָמְרוּ שֶׁיָּבוֹאוּ לְתַקֵּן
אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לָגוּר בְּכָל מָקוֹם
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַרְגִּישׁ אוֹתִי.
אֲנִי יָכוֹל לָגוּר אֶצְלֵךְ מֵהַבַּיִת
אוֹ מִכָּל מָקוֹם אַחֵר
אֲנִי רַק צָרִיךְ כַּמָּה מִלִּים טוֹבוֹת כְּדֵי לְהִכָּנֵס,
רַק צָרִיךְ קְצָת תְּשׂוּמֶת לֵב
כְּדֵי לָשִׂים מֵעַל הָרֹאשׁ בַּגֶּשֶׁם אוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ.
אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַשָּׁמַיִם אוֹהֲבִים אוֹתִי
הָיָה לִי אַרְמוֹן.
נשיר