בְּדִיקַת אַבָּהוּת
בְּכָל בֹּקֶר
בְּלִי לָשִׂים לֵב
הַיְּלָדִים עוֹרְכִים לִי בְּדִיקַת אַבָּהוּת.
פַּעַם הָיִיתִי עֲבוּרָם הַדָּבָר הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לֶאֱלוֹהִים,
בִּתְפִלָּתָם הֵם עוֹד קוֹרְאִים לוֹ עַל שְׁמִי
אָבִינוּ.
מָה קוֹרֶה לָהֶם כְּשֶׁהֵם מְבִינִים
שֶׁאַבָּא יָכוֹל לִבְרֹא יֶלֶד
שֶׁהוּא לֹא תָּמִיד יָכוֹל לְהָרִים
וְשֶׁהוּא לֹא תָּמִיד יָכוֹל לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ?
לֹא יִהְיוּ לְךָ אַבָּאִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי.
כָּכָה זֶה,
אַתֶּם מֻנָּחִים עַל כְּתֵפַי
וַאֲנִי מַעֲמִיס עַל כִּתְפֵיכֶם.
בְּכָל יוֹם אֲנִי צוֹרֵב דְּפוּסִים בְּנַפְשְׁכֶם,
צָרִיךְ לִדְאֹג
מָה בַּסּוֹף תֹּאמְרוּ עָלַי
עַל כֻּרְסַת הַפְּסִיכוֹלוֹג.
הֲכִי חָשׁוּב לָתֵת דֻּגְמָה אִישִׁית,
אַתֶּם כָּל כָּךְ קְרוֹבִים
וַאֲנִי חָשׂוּף תְּמִידִית
כָּךְ שֶׁכָּל הַחֻלְשׁוֹת מְצִיצוֹת לִי
מִתַּחַת לַכָּרִית.
אֲנִי מְנַסֶּה לְהִתְיַשֵּׁב עָלֶיהָ,
לְשַׁדֵּר
עֲסָקִים כָּרָגִיל.
הֵם רוֹאִים,
הֵם מְזַהִים,
הֵם מְבִינִים אֶת הַתַּרְגִּיל.
כְּכָל שֶׁהֵם גְּדֵלִים
אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְכַּוֵּץ,
כְּבָר לֹא יָכוֹל לְנַצֵּחַ בְּמַכּוֹת אֶת הַהוֹרִים שֶׁל כֻּלָּם
כְּבָר לֹא הָאִישׁ הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם
כְּבָר לֹא כָּזֶה גִּבּוֹר
כְּבָר לֹא תָּמִיד מָקוֹר
לְגַאֲוָה.
מָה נִשְׁאַר לִי לְהַצִּיעַ?
קְצָת יוֹתֵר מִדַּי עֵצוֹת
וְאַהֲבָה.
נשיר