הַחְמָצוֹת
אֲנִי עָשׂוּי מֵהַחְמָצוֹת
מֵרַכָּבוֹת שֶׁפִסְפַסְתִּי,
מִתַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּס רֵיקָה בַּגֶּשֶׁם,
חֹרִים
וְאִחוּרִים.
הַשָּׁעוֹן תָּמִיד מַקְדִּים אוֹתִי,
יֶלֶד כּוֹתֵב מִכְתָּב פִּרְחוֹנִי לְיַלְדָּה
וְלֹא שׁוֹלֵחַ.
אֲנִי עָשׂוּי מֵהַחְמָצוֹת
מֵהַשְּׁתִיקוֹת שֶׁשָּׁתַקְתִּי,
מִפַּעַר שֶׁנִּפְעַר בֵּין מֻשְּׂאֵי גַּעֲגוּעַי
לַהֲוָיָה.
כָּבַשְׁתִּי בְּתוֹכִי מִלִּים וַאֲרָצוֹת דִּמְיוֹנִיּוֹת.
הֵיכָן שֶׁלֹּא הָיִיתִי מֵעוֹלָם
הָיִיתִי שָׁם
הֲכִי הַרְבֵּה.
אֲנִי עָשׂוּי מֵהַחְמָצוֹת.
מִמָּה שֶׁמִּתְרַחֵק מִמֶּנִּי,
מִמִּרְוָחִים חַסְרֵי סִכּוּי
נוֹלָד הַשִּׁיר.
נשיר